וַיֹּ֥אמֶֽר ׀ לֹ֖א כִּ֣י פֹ֣ה אָמ֑וּת
הֲלָנֶ֙צַח֙ תֹּ֣אכַל חֶ֔רֶב
הֲל֣וֹא יָדַ֔עְתָּה
כָזֹ֥ה וְכָזֶ֖ה תֹּ֣אכַל
מכה אֶל־הַחֹמֶשׁ
שופך מעיים ארצה
דם בַּחֲגֹֽרָתוֹ֙ וּֽבְנַעֲל֖וֹ
דְּמֵֽי־מִלְחָמָ֖ה בְּשָׁלֹ֑ם
דמי אחיך
צועקים מהאדמה
דמי אנשי חיל
אֶל־מוּל֙ פְּנֵ֤י הַמִּלְחָמָה֙ הַחֲזָקָ֔ה
הֲל֣וֹא יְדַעְתֶּ֔ם
אֵ֥ת אֲשֶׁר־יֹר֖וּ מֵעַ֥ל הַחוֹמָֽה
עד אחרונה המרה
עד נקי הדם מראשי משוחים
עד הסיר החרב מבית מלכים
עד נכונה בשְלֹמוֹ כסא הרכים
אנשים קשים ישלם רעתם
וירד בחרב שאוֹלָה
קרע מקרנות המזבח
לְשַׁלַּ֥ח אֹת֛וֹ לביתו
וְכִפֶּ֥ר בַּֽעֲד֖וֹ וּבְעַ֣ד ממלכתו
קבור במדבר
Keep reading with a 7-day free trial
Subscribe to Volozhin and Kropotkin: A Misfit Torah Newsletter to keep reading this post and get 7 days of free access to the full post archives.